תקציר סיפורה של משפחת גל מקיבוץ משמר השרון המופרט, כפי שפורסם באתר, שפתחה האם שרונה, עבור בתה החטופה.

אנו משפחה מקיבוץ משמר השרון בעמק חפר אבא אימא ו-4 ילדים.
בעלי קיבוצניק דור שלישי בקיבוץ .
כבר בשנה הראשונה לנישאינו, עוד לפני שנולדו הילדים, נתקלנו בעוינות מצד חברי הקיבוץ אשר סירבו לקבל את נוכחותנו במקום והחרימו אותנו .
מזכיר הקיבוץ נדב באור, הדגיש בפני כי לעולם לא אתקבל לחברות בקיבוץ וחברי הקיבוץ לא יאפשרו לי לחיות בקיבוץ…  הוא אף איים עלי, כי אם לא אעזוב את הקיבוץ משפחתנו תהיה נרדפת על ידם.

ניסינו לפנות לגישור אך ללא הועיל .

לאחר לידת בתי הבכורה לירון הגיעו לביתנו עובדי רווחה מטעם הקיבוץ ,אשר החלו לבצע בביתנו מדי תקופה ביקורי בית .
הם טענו בפנינו כי אנו חייבים לתת להם להיכנס לבדוק את הבית בעוד שכיום אני מבינה כי עפ"י חוק זכותי להתנגד להכנסתם אלי הביתה .

גרנו בדירת שני חדרים בגודל של כ-30 מטר מרובע .לאחר לידת בתנו הקטנה ,הרביעית במספר עברנו לדירה בקיבוץ הדירה היתה מוזנחת ובמצב ירוד ולכן החלטנו לשפץ אותה .הקיבוץ התנגד לשיפוץ מטעמינו וחזר שוב להתנכל לנו .
בעלי שעבד כלולן 14 שנה בקיבוץ פוטר מעבודתו בפתאומיות, וללא מכתב פיטורין. ללא מסמך פיטורין לא יכל גם לקבל דמי אבטלה. 3 חודשים חיינו ללא משכורת, ומקץ 3 חודשים הוא מצא עבודה חדשה אך נפצע קשה במהלך עבודתו ושכב שנה בבית עם רגל מרוסקת ו-3 ניתוחים .

בנקודה זו שוב נכנסו עובדי הרווחה לחיינו, והפעם החליטו גם לקיים לנו ועדת החלטה .
עמדתי מול 12 נשות רווחה בועדת החלטה

פקידת הסעד בוקוסקי מיכל, איימה עלי שתוציא את ילדי אחד אחד
העובד סוציאלי, מוטי וייס, איים עלי, שאם לא אחתום על מסמכים לא אקבל עזרה לביתי,

את התסקיר שהן כתבו סירבו למסור לי .

בשל פציעת בעלי החלטתי לצאת לעבוד אך העובדים הסוציאליים דרשו מרופא המשפחה להימנע מלתת לי אישור עבודה (יש שיחות על חומר שקיבל מהעוו"ס מוטי וייס) , דבר שהקשה עוד יותר על מציאת עבודה ודרדר את מצבנו הכלכלי .

במהלך תקופה זו נחקרה בתי הבכורה במשך שנתיים ע"י מנהלת בית הספר בשיתוף משרד הרווחה ומאחורי גבי .

מנהלת בית הספר תחקרה את בתי מדי יום אודות העובר עליה בבית עד לפרטי פרטים, שאלה שאלות מכוונות ודיברה אתה בין השאר על הרחקה מהבית ומשפחת אומנה.
לאחר תקופה סירבה בתי בתוקף ללכת לבית הספר. נאלצנו לשלוח אותה בכפיה למרות התנגדותה – בצו של השופטת רות בן חנוך ללא בדיקת הסיבות וללא הסבר עורך דין מטעם הסיוע המשפטי… עמיקם הדר וליאור פנחס רימו אותנו לא שוחחו איתנו ולא בדקו .

באחד הימים הילדה לא הגיעה מבית הספר . דאגנו מאוד שמא אירע לה משהו . הגענו מייד לבית הספר ומצאנו אותה מבוהלת בתוך חדר אליו הוכנסה וננעלה על ידי העוו"ס מוטי וייס.
העובד הסוציאל מוטי וייס שהיה במקום לפת את חולצתי בחוזקה וקרא לעברי " את אמא מתעללת " "את אמא מתעללת" "את אמא מתעללת ". השתחררתי מאחיזתו ביקשתי פעמים שיתרחק ממני הוא קירב את פניו לפני סטרתי לו וברחתי מהמקום בעודי מתרחקת מהמקום שמעתי אותו אומר "יופי יש לי עוד מה לכתוב את עוזרת לי ."

ניגשתי לתחנת משטרת חדרה ובתי נחקרה וסיפרה "שאימא לא מכה, העוו"ס מוטי אומר שאימא מכה "

באותו לילה בתאריך: 4.1.2008 הגיעו לביתי 4 נידות משטרה שטענו כי אני מסוכנת לבתי נלקחתי לחקירה בידי עשרה שוטרים בלילה ללא נעלים וללא תיק. 3 ילדי נשארו עם השוטרים בת שנתיים בן 5 ו-7.

בעלי שחזר מטיפול ראשון לילדה אצל פסיכולוגית הילדה גם לקחה ריטלין ושיקרה המון .
הילדה נלקחה למרכז חירום בחירת המשטרה הואשמתי באלימות,

העוו"ה סיפר שהכאתי את ביתי במשך חצי שנה בחגורה למרות שאין סימנים, אין אשפוזים ואין הוכחות, ואף הילדה מכחישה זאת בפני חוקרת הילדים ובכל שיחה. שלא הוכתה מעולם בחגורה.

למרות שהתיק נסגר במשטרה נותקתי מבתי החל מאותו יום ועד עצם הרגע הזה.

מאז אותו יום עברה לירון מסכת יסורים הנמשכת עד היום :במהלך חצי שנה בלבד התגלגלה בין 4 פנימיות .
בפנימית בית אפל, אמר לה מנהל הפנימיה,גבי קונפינו, כי "יש לך אמא משוגעת –  הילדה הוכתה על ידי מדריכה בשם ויקי, והיא אף עברה תאונת דרכים שהוסתרה מאיתנו.

בטירת הילד בשבת שוחחה בטלפון ומדריכה בשם הדר קראה לה זונה ושרמוטה… לירון אוימה בסכין ע"י ילדה… מוקד 100 שוטר בשם אשר שמע את הילדה.

פעמים ברחה מהפנימייה.

בבית משפט בנתניה לאחר דיון משפטי אולצה להיכנס באלימות למונית ע"י פקידת סעד בכח . לאחר ששמעה בבית המשפט יום קודם משופטת שיש כוונה להחזירה הביתה .ל. הוסעה לפנימית חירום לחודש וחצי

והייתה במצוקה ואף הוכנסה לחדר עונשים כי ביקשה לחזור הביתה.

נעשתה פגישה אחת ואחרונה ומאז חצי שנה מנותקת אובחנה וניתן לה תרופות פסיכאטרוית בניגוד לרצוננו על ידי ד"ר לאופר

משיחה עם הילדה מבקשת לחזור הביתה
הועברה אחרי הביקור שצולם לפנימית נרדים בערד בעקבות דיון בבית משפט המחוזי להעביר את הילדה למשפחה האפוטרופוסית.

קטי ברדה מהסיוע המשפטי קבעה ביקור וביטלה האב ואחיה ביקרו את הילדה אצל הדוד ושם סיפרה על קיום יחסי מין ואלימות .

בעקבות עדותה של בתי על קיום יחסי מין אלכס ומרב בין קטינים בפנימיה , עדות שפורסמה בערוץ 1 היא עוברת הפחדות איומים בפנימית נרדים ונחטפה מהדוד כדי שלא תעיד בבית המשפט ואף המנהל מתי רוז לא הגיע כדי להסתיר את העובדות בשיחה האפוטרופוסית סיפרה על שהילדה סיפרה לה על קיום יחסי מין למרות שהכחישה זאת לפני .

אני רוצה לציין שאף אני כילדה שהיתי בפנימיה במשך 3 וחצי שנים ואף עברתי ניסיון אונס בפנימיה מבקשת שתפרסמו את סיפורי כי איני רוצה שבתי תעבור את מה שאני עברתי .

בבית משפט הוחלט על ועדת החלטה שבו קבעה פקידת הסעד כי יש להוציא את שאר ילדי מהבית אחד אחד .
פקידי הסעד לא נימקו מדוע יש להוציא את ילדינו מהבית וכהרגלם הטילו איפול על הנושא .
על שום מה ולמה? מה חטאנו ומה פשענו? אני לא יודעת אין לנו תיקים במשטרה אין לנו עבר פסיכאטרי .

אנו עומדים חסרי אונים מול הממסד המפלצתי הזה אשר נקרא משרד הרווחה ואשר צעד אחר צעד הורס את ילדינו ואותנו, בשם קלישאה לא ברורה וחסרת תכנים ששמה "טובת הילד" ואין מי שיעזור לנו לצאת מן הסיוט הרע והמפחיד .

תודה שקראתם את סיפורינו…
אמא האוהבת את בתה…

סיפורנו מסופר באתר של לירון

מודעות פרסומת

אודות הרשומה

כללי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: